חוק הירושה מקנה למי שעורך צוואה את האפשרות לקבוע הוראות שקובעות הסדרים מיוחדים במסגרת צוואתו לגבי זהות היורשים שיהיו זכאים לרשת את רכושו ובאילו תנאים, ולרבות הסדר יורש במקום יורש לפי סעיף 41 לחוק, והסדר יורש אחר יורש לפי סעיף 42 לחוק.
במאמר שלפניכם נסביר את המשמעות של כל אחד מההסדרים הללו, ואת ההבדלים ביניהם.
יורש במקום יורש – סעיף 41 לחוק הירושה
הסדר "יורש במקום יורש" עוסק בסיטואציה לפיה רכושו של המצווה יועבר ליורש ראשון כלשהו, אולם אם אותו יורש לא יוכל לרשת את הרכוש, אזי הרכוש יועבר ליורש אחר במקומו, וזאת כאמור בסעיף 41 לחוק הירושה:
"41. יורש במקום יורש
(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אם לא זכה הראשון; השני יזכה אם מת הראשון לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.
(ב) זכה השני, דינו כדין מי שהמצווה ציווה לו לכתחילה.
(ג) על דרך זו רשאי המצווה לצוות גם ליותר משניים."
ישנן כל מיני סיבות שבגינן היורש הראשוני לא יוכל לרשת את הרכוש, ולמשל, מאחר שהוא עצמו נפטר לפני המצווה, או שהוא נמצא פסול מלרשת את המצווה, או שהוא הסתלק מחלקו בעיזבון שלא לטובת בן זוגו, ילדו, או אחיו של המצווה, ועוד.
ניתן להוריש את הרכוש לפי הסדר זה ליותר משני יורשים, ולקבוע יורש שלישי, ואף יורש רביעי וכן הלאה שיירשו את המצווה במידה שהיורשים שלפניהם לא יוכלו לרשת אותו.
לדוגמא, ניתן לקבוע בצוואה סעיף לפיו כל רכושו של המצווה יעבור לבת זוגו, אולם אם היא לא תהיה בחיים במות המצווה, אזי כל הרכוש יעבור לילדיהם המשותפים, ואם אחד מהילדים לא יהיה בחיים במות המצווה, אזי הרכוש יעבור לילדיו של אותו ילד (כלומר, הנכדים של המצווה).
מה קורה אם היורש הראשון יוכל לרשת את המצווה? במקרה כזה, הוא ייחשב כמו כל יורש רגיל אחר, ולעובדה שהוא נכלל בהסדר של יורש במקום יורש לא תהיה כל משמעות או מגבלה לגביו. כלומר, היורש הראשון יוכל לנהוג בנכסים שירש כמנהג בעלים, ללא כל הגבלה, ובין היתר להוריש אותו לכל מי שירצה, ולאו דווקא למי שנקבע כיורש חליפי במקומו.
שימו לב: סעיף 53 לחוק הירושה קובע שסעיף 41 לחוק אינו חל במידה שיש בצוואה הוראות אחרות. המשמעות היא שניתן להתנות על סעיף 41 במסגרת הצוואה, ולקבוע בה תנאים שהינם שונים מהתנאים שמופיעים בסעיף זה.
יורש אחר יורש – סעיף 42 לחוק הירושה
הסדר "יורש במקום יורש" עוסק בסיטואציה לפיה הרכוש של המצווה יועבר כולו בתחילה ליורש ראשון כלשהו, ומה שיישאר מרכוש זה, יועבר ליורש שני בזמן מותו של היורש הראשון, או בזמן קרות אירוע מסויים, לפי המוקדם מביניהם, וזאת כאמור בסעיף 42(א) לחוק: "המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר.
שימו לב: מתוך 4 סעיפיו הקטנים של סעיף 42 לחוק, סעיף 53 לחוק הירושה מאפשר להתנות על 3 הראשונים – סעיפים 42(א), 42(ב), או 43(ג) לחוק – ולקבוע בצוואה תנאים שונים מהאמור בהם, ולכן ניתן להתנות גם על סעיף 42(א) לחוק.
היקף זכויותיו של היורש הראשון ברכוש שיירש
מוסדר בסעיף 42(ב) לחוק הירושה שקובע כי "הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה."
לגבי הרישא של סעיף 42(א) לחוקה, לפיה "הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו", הבדילה הפסיקה בין ההיבט המשפטי להיבט המוסרי:
מבחינת ההיבט המשפטי, היורש הראשון רשאי לנהוג ברכוש שקיבל כמנהג בעלים, ולעשות איתו כל מה שירצה, ואף לא להותיר ממנו דבר ליורש השני. לדוגמא, אם מדובר בנכס מקרקעין, הוא רשאי למכור או לתת אותו למישהו אחר, ואם מדובר בכספים, הוא רשאי לבזבז ו/או לתרום אותם לגמרי.
עם זאת, מבחינת ההיבט המוסרי, היורש הראשון בכל זאת מחוייב לשמור עליו כך שגם היורש השני יוכל ליהנות ממנו, וזאת במידת האפשר לפי הנסיבות.
אם המצווה רוצה להגביל את היורש הראשון באופן שימושו ברכוש שהוא מוריש לו, כך שהוא לא יוכל לכלותו לגמרי, הוא רשאי לעשות כן, וזאת לאור סעיף 53 לחוק שכאמור מאפשר להתנות על סעיף 42(ב) לחוק (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן). לדוגמא, אם המצווה מוריש נכס מקרקעין שלו לבת זוגו, הוא יוכל לקבוע בצוואה שהיא תוכל להשתמש בו בעצמה או להשכיר אותו למישהו אחר, אולם היא לא תוכל בשום פנים ואופן למכור או למסור אותו למישהו אחר, ולאחר מותה אותו נכס יועבר לילדם.
לגבי הסיפא של סעיף 42(ב) לחוק, לפיה "אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה", המשמעות היא שהיורש הראשון איננו זכאי לגרוע מזכותו של היורש השני במסגרת צוואתו, ועל כן הוא איננו יכול להוריש בצוואתו את הרכוש שקיבל מהמצווה למישהו אחר שאיננו היורש השני. ככל שהוא בכל זאת קבע הוראה כזו, אזי לא תהיה לה כל תוקף.
התנאים לזכאותו של היורש השני לרשת את המצווה
מוסדרים בסעיף 42 (ג) לחוק שקובע כי "השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת."
כלומר, היורש השני יוכל לרשת את מה שיישאר מעזבון המצווה רק אם הוא יהיה כשר לרשת את המצווה במועד זכייתו, וזאת גם אם הוא לא היה כשר לכך במועד מות המצווה.
מצד שני, אם בזמן זכייתו היורש השני כבר מת, או שהוא נמצא פסול לרשת, או שהוא הסתלק מהמגיע לו, אזי לא יהיה תוקף להוראת הצוואה שנקבעה לטובתו, והיא תתבטל, ובמקרה כזה הרכוש שהיורש הראשון השאיר יועבר ליורשים שלו, וזאת לפי הדין או לפי צוואה.
מספר היורשים שניתן להכליל בהסדר "יורש אחר יורש"
מוסדר בסעיף 42(ד) לחוק, שקובע כי "הוראת צוואה על דרך זו ליותר משניים – בטלה, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה."
כלומר, המצווה יכול להוריש את רכושו רק לשני יורשים בזה אחר זה, ולא ניתן להורישו ליורש שלישי וכן הלאה, למעט כאשר מדובר ביורשים שהיו בחיים בזמן שהוא ערך את הצוואה. בשונה מיתר סעיפיו הקטנים של סעיף 42 לחוק, לא ניתן להתנות על סעיף זה ולקבוע אחרת ממנו, בשל גישת "הגבלת שלטון היד המתה בחיים": הרצון שלא לתת למצווה יותר מדי שליטה מופרזת לגבי גורל רכושו לאחר מותו.
לייעוץ התקשרו 050-5273012 או השאירו פנייה באתר:
מהם ההבדלים בין "יורש במקום יורש" ל- "יורש אחר יורש"
שני ההסדרים בדבר "יורש במקום יורש" ו-"יורש אחר יורש" עלולים לכאורה קצת לבלבל, ולכן חשוב להבהיר את ההבדלים העיקריים ביניהם, שמתבטאים בהנאתו של היורש הראשון מרכוש המצווה ומספר היורשים שניתן לקבוע בכל הסדר.
(1) הנאתו של היורש הראשון מרכוש המצווה
ההסדר של יורש במקום יורש קובע שרכושו של המצווה יועבר ליורש הראשון, אולם אם היורש הראשון לא יוכל לרשת אותו, הוא לא יירש דבר, ובמקומו יירש אותו היורש השני. לעומת זאת, ההסדר של יורש אחר יורש קובע שרכושו של המצווה יועבר בתחילה ליורש הראשון, שיוכל להשתמש בו וליהנות ממנו, ומה שיישאר מהרכוש לאחר שהיורש הראשון השתמש בו יועבר לאחר מכן ליורש השני.
כלומר, היורש הראשון לא נהנה בכלל מהרכוש של המצווה במסגרת ההסדר של "יורש במקום יורש", בעוד שהוא בהחלט נהנה ממנו במסגרת ההסדר של "יורש אחר יורש".
גם הפסיקה התייחסה להבדל המהותי הנ"ל שבין שני ההסדרים הללו (ע"א 4402/98 מלמד נ' סלומון):
בהסדר של "יורש במקום יורש", הצוואה קובעת כי היורש הוא פלוני, ואם פלוני לא יזכה, היורש יהא אלמוני.
בהסדר של "יורש אחר יורש", הצוואה קובעת שהיורש הוא פלוני, ובמותו יירש את המוריש אלמוני.
בהסדר של "יורש במקום יורש", המוריש קובע שפלוני יירש אותו, אולם הוא גם צופה מצב דברים שבו פלוני לא יוכל לרשת אותו, אם משום שפלוני נפטר לפני המוריש, אם משום שפלוני פסול מלרשת אם משום שפלוני הסתלק מהירושה, ואם מטעם אחר.
בהסדר של "יורש אחר יורש", פלוני יורש את המוריש. לכאורה, גורל הרכוש נתון עתה בידיו של פלוני, שרשאי לעשות בו כרצונו. אולם, ההסדר של חוק הירושה מאפשר למוריש לשלוט על רכוש זה, באופן לפיו המוריש רשאי לקבוע כי לאחר מותו של פלוני יעבור הרכוש לאלמוני.
ב-"תקופת הביניים" רשאי פלוני לעשות ברכוש כבתוך שלו. הרכוש הוא שלו. עם זאת, אין בכוחו לשנות מהוראתו של המוריש, ואין הוא יכול לקבוע כי במותו, הרכוש יעבור לפלמוני.
(2) מספר היורשים שניתן לקבוע במסגרת כל הסדר
בעוד שבמסגרת ההסדר של "יורש במקום יורש" ניתן לקבוע מספר יורשים ללא הגבלה, אזי במסגרת ההסדר של "יורש אחר יורש", ניתן לקבוע הוראות לשני יורשים בלבד ותו לא, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה.
בכל שאלה והתייעצות עם עו"ד צוואות מטעם משרדנו, הינכם מוזמנים ליצור קשר טלפוני, לכתוב לנו בוואטסאפ או להשאיר פניה לקבלת שיחה חוזרת.